עדכון סטטוס לתומכים וכל השאר

אז מזמן לא שמעתם ממני, וחשבתי שחשוב לעדכן אתכם במצב. 

עד כה, התמורות שהתקבלו היו בעיקר כאלה שדרשו ממני לחבר בין תומכים לתורמי תמורות. יש לא מעט תמורות שאני צריך לאסוף מתורמי תמורות כדי לשלוח אותן לתומכים. הסיבה לכך שעוד לא עשיתי את זה היא שאני ממוקד בספרים, היכן שהיו שינויים משמעותיים. 

כפי שאתם ודאי זוכרים, הבסיס להוצאה לאור נבנה על שני ספרים שהכנסתי לעבודה בתקופה הקצרה שלי כעורך המד"ב של מיזם הספרים הדיגיטליים גטבוקס. גטבוקס החליטו שהם לא רוצים להיות מו"ל, אני לא רציתי לנטוש את הספרים, והחלטתי להקים הוצאה לאור. 

מבין שני הספרים, "חייו של טאו" נמצא בחנות של גטבוקס כבר שבועות. אבל "מת ברובו" עדיין מתעכב. למה? ובכן, מסתבר שהיה לי קצר בתקשורת עם גטבוקס. הם הקפיאו את עבודת העריכה של "מת ברובו" (כי, כאמור, הם לא רוצים להיות מו"ל, וזה לגיטימי), ולא סיפרו לי. כך שאני חיכיתי לספר שלא עמד להגיע. למה חיכיתי? כי עלות השילוח של הספרים לתומכים היא משמעותית, ורציתי לשלוח את שני הספרים ביחד. יש גם חיסכון מסוים בהדפסת שני הספרים ביחד, אבל הוא - מסתבר - לא מאד משמעותי. 

אז מה עושים עכשיו? ובכן, בשבוע שעבר נפגשתי עם גטבוקס והחלטנו שאני אערוך את התרגום של "מת ברובו" (בניגוד לטאו, את הספר הזה לא תרגמתי) ואשלח אותו להגהה. והספר יצא כספר של נובה הן במהדורה פיזית והן במהדורה דיגיטלית. זה עולה לנו יותר, וזה לוקח זמן, אבל זה מוסיף לנו את המהדורה הדיגיטלית, וזה מאד משמעותי בעיני.

בשבוע הבא אני טס לכנס הפנטסיה העולמי בארצות הברית, היכן שאני מקווה לגלות ספרי עתיד של נובה. אני מתכנן לסיים את העריכה של התרגום המצוין של אורי שגיא בימים הקרובים, כך שההגהה תתבצע בזמן שאני בחו"ל, וכאשר אשוב נוכל להדפיס את שני הספרים. יש לנו כבר בית דפוס, ו"טאו" מוכן לרדת לדפוס. כל מה שנותר לעשות הוא לסיים את העבודה על "מת ברובו", ונוכל להתחיל לשלוח לתומכים את הספרים שלהם. 

התברכתי בתומכים נהדרים ומפרגנים. המיילים שקיבלתי בנוגע לעיכובים נשלחו בבירור מתוך דאגה פן היתה תקלה טכנית, ולא במטרה ללחוץ. וזה נהדר. אבל אני מרגיש רע על העיכוב, ומקווה שכאשר תקבלו את התמורות (או את הספרים שתרכשו, אם לא תמכתם), תחשבו שזה היה שווה את זה. 

תודה וסליחה. 

(הטקסט הזה נשלח גם כעדכון לתומכי הקמפיין)

תודה

אתם מכירים את הקטע הזה, שאתם צופים בנאום תודות, ותוהים כמה המודה באמת נרגש, וכמה זה קטע? אז מעכשיו אני אאמין לכולם, כי אני עד כדי כך נרגש. 

פרויקט מימון ההמון של נובה הוצאה לאור חייב את קיומו והצלחתו להמון אנשים. הראשון מביניהם הוא רני גרף, שסייע לפני המימון המון, בזמן וימשיך גם אחרי. הוידאו לפרויקט צולם על ידי רני, אצלו בבית, במצלמה שלו. רני גם תרם ספרים, קנה את אחת התמורות היקרות ביותר שהיו לנו, ושימש כמעודד חשוב.

כל תורמי התמורות הנפלאים (בעיקר נפלאות) אפשרו לנו להציע קמפיין מגוון, עם הרבה תמורות מסוגים שונים במחירים שונים. חלק מתורמי התמורות הם חברים טובים שלי, חלקם מכרים, ואחת זרה מוחלטת עד שפנתה אלי. זה כל כך מרגש, כל כך מדהים, שאנשים בוחרים להציע מזמנם, ממרצם, מכשרונם כדי שלי תהיה הוצאה לאור. 

אז, לפי סדר אלפבית:

• יעל אכמון שתרמה תרגום של סיפור. 
• עומר בהט שתרם ארוחה טבעונית מהממת.
• רותם ברוכין שתרמה עזרה בכתיבה.
• רוני גלבפיש שתרמה עשרה עותקים חתומים של אגם הצללים.
• לילי דאי שתרמה סיפור לבקשתך.
• גלית דהן קרליבך שתרמה חמישה עותקים חתומים של ערפילאה.
• הפולניה, שתרמה עשרה תיקים מקסימים.
• ורד טוכטרמן שתרמה מפגש וחתמה על הספרים שלה.
• רון יניב שתרם את הספרים של ורד.
• לי להב שתרמה עשרה איורי חתולים ושלושה איורים אחרים.
• יואב לנדסמן שתרם הרצאה.
• קרן לנדסמן שתרמה הרצאה.
• נועה מנהיים שתרמה הרצאה.
• דפנה קירש שתרמה כרטיסי ברכה וסדנת אוריגמי.
• קובי קמין ונועה נונברג (קמין) שתרמו שלוש שלישיות של ספרים.
• שירן רדזינסקי שתרמה שיר גיקי כבקשתכם.

לא חסרים בעולם המימון המון פרויקטים עם פחות תומכים מאשר היו לקמפיין שלי תורמי תמורות. זה די מטורף. 

465 אנשים תמכו בפרויקט. זה... די מדהים. זה בסיס שאפשר לבנות עליו עסק. זה בסיס שהוא כבר - והוא נשאב במידה רבה מתוך - קהילה. וכל כך הרבה מהאנשים האלה התגייסו מעבר לתמיכה. שיתפו, ושיתפו שוב, בפייסבוק וטוויטר ובקבוצות שונות. שרון כהן הכין סטטוסים מעוצבים לתמורות שונות. שי לעדן ורינת קורבט מצאו קבוצות מתאימות ושיתפו בהן. וזאת רק טעימה, ואני לא רוצה להכין רשימה מלאה כי בסוף אני אכתוב 465 אנשים ובשביל זה יהיה עמוד תודות באתר. 

היו כל מיני אנשים וקבוצות ששמעו ממני טרוניות ובקשות לעצות במהלך החודש הזה. אתם יודעים מי אתם, ואני מודה לכם המון.

היה שלב שבו חשבתי לגשת למיזם הזה לבד, ולשמחתי פניתי לחברי גיא סבר, שהתגייס כשותף וכחבר, ואין לי מושג מה הייתי עושה בלעדיו. מימון המון זה התחום שלי, אבל גיא עוזר בכל כך הרבה היבטים של העסק הזה שאני לא מבין איך חשבתי לעשות את זה לבד. 

פניתי רק לשותף פוטנציאלי אחד להוצאה, ופניתי רק למעצבת אחת להוצאה. בינתיים ראיתם רק את הלוגו הנהדר שאור רוזנשטיין הכינה לנו. אבל אני רואה סקיצות של כריכות, ואני אומר לכם שעוד לא ראיתם כלום. 

אם התחלתי בלדבר על נאומי פרסים, אתם מכירים את השלב הזה שבו הזוכה מודה לבת/בן זוג ואתם חושבים "נו, אחרת היה קשה לחזור הביתה!"? אז זה לא הקטע. הקטע הוא שתמי היתה צריכה לסבול אותי במשך חודש של רפרושים. חודש של "תראי! קיבלתי את הסכום הזה!" ו"אוף, למה אף אחד לא נתן כסף כבר שעות!" ועוד ועוד ועוד. חודש שבו תשומת הלב שלי הופנתה מדברים אחרים בבית ובחיים שלנו ובעבודה שלי לטובת הפרויקט הזה והרפרושים שלו. 

הפרויקט הזה גייס 77,290 ש"ח מ-465 אנשים תוך שלושים יום. זה לא היה קורה בלעדיכם. תודה. 

התמורות האחרונות בקמפיין של נובה

4 ימים לסוף פרויקט המימונמון של נובה, אני שמח וגאה להציג את התמורות האחרונות בהחלט שלנו. התמורות האלה נתרמו לאחרונה על ידי שתיים מהיוצרות החביבות עלי, ואני ממש מתרגש לספר לכם עליהן.

הראשונה היא התמורה של שירן רדזינסקי. שירן היא זמרת וכותבת, ותוכלו לשמוע את המוזיקה שהיא יוצרת ביחד עם אחותה בצמד Not Twins באתר שלהן. התמורה ששירן מציעה היא שיר שהיא תכתוב ותבצע על בסיס כל יצירה מד"בית או פנטסטית לבחירתכם. אם היא לא מכירה את היצירה, תצטרכו לספר לה עליה. כדי לתת לכם מושג על מה מדובר, שירן ביקשה ממני לבחור יצירה כדי שהיא תוכל לכתוב עליה שיר. בחרתי ביצירה שהיא מכירה, האוקיינוס בקצה המשעול של ניל גיימן, ושירן הגיבה בכתיבת השיר המקסים הזה, שנכתב והוקלט תוך ימים ספורים. 

שתי התמורות הבאות הן של לי להב. אם אתם לא מכירים את לי להב, אני לא יודע האם לרחם עליכם, או לקנא בכם על כך שאם רק תקליקו כאן, תגלו עולם מופלא של סרטונים מצחיקים וחכמים על מגוון נושאים גיקיים. 

חברי פייסבוק של לי יודעים שמדי פעם, כשנחה עליה הרוח, היא מעלה איור של חתול ששואל את השאלה הבאה: מה אתם עושים? והראשונים לענות מקבלים איור ממש חמוד של עצמם בתור חתול, שעושה את מה שזה לא יהיה שהם אמרו שהם עושים, לפי פרשנות של לי. באחת הפעמים האלה, אני התלבטתי האם לצפות בסרט גרוע במיוחד באמצע הלילה, וקיבלתי את האיור הבא:

הקיצר, היא מציעה חמישה איורים כאלה, וזה ממש מגניב. 

בנוסף, לי מציעה גם שלושה איורים מורכבים יותר, לבחירת התומכים. החתולים המקסימים הם איורים פשוטים, שהיא עושה תוך כמה דקות. האיורים במדרגה הזאת יהיו מורכבים יותר, ולא יכללו רק חתולים. דוגמאות לאיורים של לי תוכלו למצוא כאן, בטאמבלר שלה. 

חיי טאו

גטבוקס העלו היום למכירה את המהדורה האלקטרונית של "חיי טאו" (תחת השם "חייו של טאו". עוד לא החלטנו האם נעשה כמותם) בתרגומי. זה מרגש ומשמח, וזה גם נותן בונוס חשוב: הספר מגיע עם פרק ראשון לדוגמה. אם רציתם לדגום את הספר, זאת ההזדמנות שלכם! הנה הכריכה של הספר בגטבוקס, שלא תהיה הכריכה שלנו, אבל היא מוצלחת בהחלט!

בנוסף, הגענו לימי ההכרעה. חמישה ימים לסוף, 76%. אז אני מבקש שוב את עזרתכם: תפיצו את הפרויקט, תשתפו, תספרו עליו לחברים. כל שיתוף עוזר. המון המון תודה. 

עניין של גיל, או: למה אנחנו לא מוציאים ספרות נוער?

עוד שישה ימים יסתיים ההדסטארט של נובה הוצאה לאור, וכל עוד אנחנו ההוצאה לאור של שרודינגר, ומחכים לראות האם אנחנו חיים, יש לי עוד דברים להגיד על התכניות שלנו. 

אי אפשר להכחיש את זה שהספרות הז'אנרית הפופולרית ביותר כיום בישראל ובעולם היא ספרות נוער. מהארי פוטר לפרסי ג'קסון לקטניס אברדין, שום ספר ז'אנר למבוגרים לא מתקרב לפופולריות של ספרי הנוער.

אז למה אנחנו לא מתכננים - בשלב הזה - להוציא ספרות נוער? האם אנחנו לא אוהבים כסף? האם אנחנו לא אוהבים ספרות נוער? במסגרת המאמצים שלי לשמור על שקיפות מלאה ככל האפשר, אני רוצה לענות על זה. 

ובכן, אנחנו מאד אוהבים כסף, בין השאר כי כסף הוא מה שמאפשר להוצאות לאור להישאר בחיים,. ואנחנו מאד אוהבים ספרות נוער, שהיא זירה תוססת של ספרים מרתקים ומגוונים. אבל יש סיבות להחלטה שלנו, ואני רוצה לדבר עליהן כאן.

הסיבה הראשונה היא ששוק הנוער מאד צפוף, ומ-א-ד תחרותי. ההוצאות הגדולות בישראל מוציאות ספרות ז'אנרית לנוער כל הזמן. זה אומר שכדי לבנות ליינאפ איכותי, אנחנו נצטרך להתחרות איתן ישירות על ספרים. וזה לא משהו שאנחנו לא מסוגלים לו, אבל זה כן משהו שאנחנו צריכים להתבסס כדי לעשות. 

הסיבה השניה היא ששוק הספרות הז'אנרית למבוגרים ה-ר-ב-ה פחות צפוף. שאלו אותי לא מעט בשלושת השבועות האחרונים למה אני לא חובר להוצאה קיימת. והתשובה - מעבר לכך שהחזון שלי לנובה הוא רחב יותר מבחירת הספרים, וקשור גם לאיך שהוצאה לאור צריכה להתנהל - היא שאני לא חושב שיש רוויה בשוק. תסתכלו על רשימת הספרים הזכאים לגפן השנה. רואים את רשימת הפנטסיה? ואז את רשימת המד"ב? ואז את רשימת הנוער הארוכה משמעותית משתי הרשימות הקודמות ביחד? וזאת למרות שרשימת הפנטסיה כוללת ספרים של ליבה בריי ולי ברדוגו שיצאו בעולם כספרי נוער. 

הסיבה השלישית היא שאני חושב שזה זמן מעולה למד"ב ופנטסיה למבוגרים. פשוט יוצאים עכשיו המון ספרים טובים! ורובם לא יתפרסמו בעברית, הן בגלל המקום המוגבל שיש להוצאות ברשימות שלהן, והן בגלל טעמים שונים של עורכים ועורכות. נובה לא תוכל לתקן את זה לגמרי, בטח לא בשנים הראשונות והזהירות, אבל יש לנו המון ספרים לבחור מבינהם.

והסיבה הרביעית היא שיש קהל גדול של אנשים צעירים, בני ובנות נוער, בני ובנות עשרים פלוס ומעלה, שגדלו על הארי, וקטניס ופרסי, שאוהבים ז'אנר, ואני חושב שצריך להציע להם ספרים. מדובר בהחלט בקהל שקורא, ובעוד חלק ניכר ממנו קורא רק באנגלית, אחרים קוראים בשתי השפות או רק בעברית. אני מאמין שהקוראים והקוראות האלה יאהבו את הספרים שלנו, כפי שאני מאמין שכלל חובבי המד"ב והפנטסיה יאהבו אותם. ספרים ז'אנר למבוגרים היו הספרים שאני קראתי בגיל הנעורים, כאשר יצאו בעולם ובטח בארץ הרבה פחות ספרי נוער ז'אנריים, ואני חושב שאני של אז היה אוהב את הספרים שאני של עכשיו רוצה להוציא. 

סיבה חמישית היא שהספרים שלנו הם אמנם לא ספרי נוער, רשמית, אבל בעוד אינם מתאימים לילדים, הם בהחלט מתאימים לאחוז ניכר מהנוער. ואני מקווה שגם אלה ימצאו אותם. 

האם כל זה אומר שלא נוציא ספרי נוער אף פעם? כמובן שלא. כאמור, אני מאד אוהב ספרי נוער, ויש ספרים שהייתי שמח להוציא. אבל אנחנו נתחיל איפה שאני חושב שיש לנו סיכוי טוב יותר להצליח. הקהל הפוטנציאלי קטן יותר, אבל אני מאמין שנוכל להגיע לאחוז משמעותי ממנו, וההתגייסות היפה לקמפיין המימון המון שלנו עד כה בהחלט מחזקת את האמונה הזאת